פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (כב' השופט טל גולן) עוסק בתביעה של מבוטח לקבלת תגמולי ביטוח בגין פגיעת עבודה. במהלך ההליך, הגיש התובע תגובה הכוללת הסתמכות על פסקי דין שתמכו, לכאורה, בטענותיו. הנתבעת טענה כי לא הצליחה לאתר את פסקי הדין הללו וכי מדובר בפסיקות שגויות או בדויות, שאינן תואמות למציאות, ואף אינן קיימות במאגרים המשפטיים הרשמיים. התברר כי לפחות שניים מהפסקי הדין שהוזכרו אינם קיימים כלל, והשלישי לא רלוונטי לתיק.

ב"כ התובע טען בתגובה שהסתמך על חיפוש שביצעה מזכירתו באתרים משפטיים לא מזוהים, אשר ככל הנראה הציגו לו מידע שגוי, אך הכחיש כל כוונה להטעות. עם זאת, הנתבעת עמדה על כך שמדובר בהתנהלות חמורה המהווה ניסיון להטעיית בית הדין, והדגישה את חובתו של עורך דין לוודא את נכונות האסמכתאות שהוא מגיש.

בית הדין הפנה לפסק הדין המנחה של בית המשפט העליון בבג"ץ 38379-12-24 פלונית נ' בית הדין השרעי לערעורים, שם נדונה לראשונה תופעת השימוש בבינה מלאכותית בהליכי משפט והעלאת אסמכתאות משפטיות שלא היו ולא נבראו. נפסק שם כי ניתן במקרים כאלה לסלק על הסף כתבי טענות, ואף להשית הוצאות אישיות על עורכי הדין.

בהתבסס על קביעות אלו, קבע בית הדין לעבודה כי אין זה ראוי להפיל את האשם על גורמים מינהליים במשרד עורך הדין, או להתלות בטעות טכנית. שיקול הדעת והאחריות המשפטית הם של עורך הדין עצמו, וחובתו לוודא טרם הגשת כתבי טענות כי כל הציטוטים וההפניות המשפטיות מדויקים ואמיתיים. בית הדין דחה גם את טענת ב"כ התובע כי "הטיעון המשפטי נותר נכון למרות ההפניות השגויות", מאחר שלא הוכח תוכן משפטי מבוסס התומך בטענות שהועלו.

לבסוף, מתוך שיקולים של מידתיות, נמנע בית הדין מסילוק התביעה או מהטלת הוצאות על התובע עצמו, אך מצא להטיל הוצאות אישיות על עורך דינו בסך 1,000 ₪.

(ק"ג 26476-01-25 מוחמד ח'ואלד נ' מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ).