בית המשפט לערעורים של מחוז קולומביה נתן אתמול פסק דין חשוב, שרבים חיכו לו, בתיק Thaler v. Perlmutter . בפסק הדין נקבע כי חוק זכויות היוצרים מחייב שהיוצר יהיה בן אנוש, וכי מערכת בינה מלאכותית גנרטיבית אינה יכולה להיות מוכרת כ"מחברת" היצירה.

עם זאת, בית המשפט נמנע מלהכריע בשאלות נוספות הקשורות לשימוש בבינה מלאכותית ביצירה והותיר אותן להכרעה עתידית.

הכניסה לגן עדן של הבינה המלאכותית

המקרה נסוב סביב ד"ר ת'יילר (Thaler), מדען מחשבים העוסק בבינה מלאכותית, אשר בשנת 2019 הגיש בקשה לרישום זכויות יוצרים על תמונה בשם A Recent Entrance to Paradise . בבקשה ציין ת'יילר כי הוא בעל הזכויות, אך הגדיר את מחברת היצירה כמערכת בינה מלאכותית שהוא עצמו פיתח. לטענתו, הבעלות על המכונה הקנתה לו את זכויות היוצרים, ובהמשך טען כי מדובר במקרה של יצירה מוזמנת (work for hire), אשר מקנה לו את הבעלות ביצירה.

משרד זכויות היוצרים בארה"ב דחה את הבקשה, בנימוק שחוק זכויות היוצרים מחייב מחבר אנושי. ד"ר ת'יילר ערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי של מחוז קולומביה, אשר דחה אף הוא את הערעור.

במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי, העלה ת'יילר טענה חדשה, לפיה הוא עצמו נחשב למחבר, מאחר שהוא זה שיצר את מערכת הבינה המלאכותית. אולם, מאחר שבמהלך כל ההליכים מול משרד זכויות היוצרים הוא הצהיר כי המכונה היא מחברת היצירה, קבע בית המשפט כי הוא ויתר על טענה זו. ד"ר ת'יילר ערער על ההחלטה לבית המשפט הפדרלי לערעורים של מחוז קולומביה.

החלטת בית המשפט

בהחלטתו, בית המשפט לערעורים אימץ את קביעות משרד זכויות היוצרים ובית המשפט המחוזי, ודחה את בקשתו של ת'יילר לרישום זכויות יוצרים. בית המשפט קבע כי לשון חוק זכויות היוצרים ומבנהו מחייבים מחבר אנושי. למרות שהמונח "מחבר" אינו מוגדר במפורש בחוק זכויות היוצרים בארה"ב, בית המשפט התבסס על מספר סעיפים נוספים, המצביעים על כך שהמחבר צריך להיות אדם. בין היתר, החוק מזכיר מצבים המחייבים פעולה או כוונה מצד המחבר, כמו הוראות הנוגעות לתקופת חייו של המחבר, בני זוגו וילדיו, דרישה לחתימה לצורך העברת זכויות ודרישה לכוונה ביצירת יצירה משותפת. אף אחת מדרישות אלו אינה רלוונטית למחבר שהוא מכונה.

בנוסף, בית המשפט ציין כי מדיניות משרד זכויות היוצרים מזה שנים היא לדחות בקשות לרישום יצירות שנוצרו על ידי גורמים שאינם אנושיים, וכי בתי משפט פדרליים אחרים דחו טענות לזכויות יוצרים על יצירות שנוצרו על ידי הטבע, "ישויות על-טבעיות" או בעלי חיים.

כמו כן, בית המשפט דחה את טענת היצירה המוזמנת של ד"ר ת'יילר, שכן המכונה לא חתמה על שום מסמך המסדיר את הבעלות על היצירה.

האם ההחלטה מפתיעה?

למרות שהמקרה הנוכחי הוא הראשון העוסק בשאלת זכויות היוצרים בהקשר של בינה מלאכותית גנרטיבית, מסקנותיו אינן מפתיעות. כפי שצוין בפסק הדין, ערכאות אחרות כבר פסקו כי מחברים שאינם אנושיים לא יכולים להחזיק בזכויות יוצרים. בפסק הדין הידוע Naruto v. Slater , אשר עסק בתצלום "הסלפי של הקוף", קבע בית המשפט כי החוק מניח כי זכויות משפטיות מוענקות לבני אדם בלבד, ולא לבעלי חיים או מכונות. גם במקרה הנוכחי, ההפניות הרבות בחוק לפעולות, כוונות ומאפיינים אנושיים הקלו על בית המשפט להגיע למסקנה דומה.

מה לגבי יצירות הנוצרות בשיתוף עם מערכת בינה מלאכותית?

יתרה מכך, המקרה של ד"ר ת'יילר הוא דוגמה קיצונית במיוחד, שכן טענתו הייתה שהיוצר היחיד של היצירה הוא הבינה המלאכותית, ללא כל התערבות אנושית. עם זאת, בית המשפט ציין כי משרד זכויות היוצרים דחה לפחות ארבע בקשות אחרות לרישום זכויות יוצרים על יצירות שנוצרו בסיוע בינה מלאכותית, אך כללו גם תרומה אנושית. לפיכך, בית המשפט נמנע מלהכריע בשאלה כיצד יש להתייחס ליצירות שנוצרו בשיתוף פעולה בין אדם לבינה מלאכותית, והשאיר סוגיה זו להכרעה עתידית.

השלכות לגבי יצירות נוספות

חשוב לציין כי המקרה של ד"ר ת'יילר, כמו המקרים האחרים שהובאו בפני משרד זכויות היוצרים, עוסק ביצירות חזותיות בלבד. הוא אינו מתייחס ליצירות ספרותיות, מוזיקליות או סוגים אחרים של יצירה. אף על פי שהעיקרון שנקבע – לפיו לא ניתן להעניק זכויות יוצרים ליצירה שנוצרה אך ורק על ידי מכונה – יחול גם על תחומים אחרים, השאלות הנוגעות להיקף השימוש המותר בבינה מלאכותית ולמעמד היצירות שנוצרות בשיתוף פעולה עם AI עדיין פתוחות לדיון משפטי עתידי.

המצב בישראל

בשלב זה אין פסק דין דומה בדין הישראלי. זאת, בין היתר, לאור העובדה כי בניגוד לארה"ב, אין בישראל מרשם של זכויות יוצרים.

יחד עם זאת, הנימוקים אשר עמדו ביסוד פסק הדין בארה"ב, בעיקר אלה המתייחסים לסעיפים נוספים בחוק זכויות היוצרים האמריקאי, המחייבים פעולה או כוונה מצד המחקר, קיימים גם בחוק זכויות היוצרים הישראלי.

אציין, כי כאשר ד"ר ת'יילר ניסה לרשום פטנט בישראל על אמצאה אשר פותחה על-ידי אותה מערכת בינה מלאכותית, בקשתו נדחתה על-ידי רשם הפטנטים בנימוק כי ממציא חייב להיות בן אנוש. ערעור הוגש על החלטה זו, והוא תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי.

השלכות פסק הדין וחשיבותו

קחו לדוגמא משרד פרסום העושה שימוש במערכת בינה מלאכותית ליצירת תמונות ופרסומות, או חברת תוכנה העושה שימוש במערכת בינה מלאכותית לכתיבת קוד, או תסריטאי היוצר תסריט בעזרה משמעותית של מערכת בינה מלאכותית וכיוצא באלה.

לאור פסק דין זה, ניתן בהחלט לטעון כי אותן יצירות אינן מוגנות בזכויות יוצרים. אם תתקבל טענה זו, ניתן יהיה לכאורה להעתיק את אותן יצירות מבלי שהעתקה זו תהווה הפרה של זכויות יוצרים.

לכן, אנו ממליצים לכל החברות והיוצרים אשר עושים שימוש במערכות בינה מלאכותית ליצירת יצירות או תוכנות, אף אם מדובר רק בהסתייעות במערכות אלה, להתייעץ עם עורכי דין הבקיאים בתחום, בכדי לוודא כי יצירות אלה היו מוגנות ובבעלות החברות או היוצרים.

***

רן פוגל הוא שותף בקבוצת הקניין הרוחני בש. הורוביץ ושות', וישמח לעמוד לרשותכם לשאלות הקשורות בזכויות יוצרים ובינה מלאכותית, ובשאלות נוספות הקשורות בקניין רוחני.